ספירלה היא עקום המתחיל בנקודה מסוימת ומסתובב סביבה תוך-כדי התרחקות ממנה.
המרחק בין מרכז הספירלה והעקום היוצא ממנו נקרא רדיוס הספירלה. מכאן ברור שרדיוס הספירלה גדל ככל שמתקדמים על העקום. ישנם סוגים שונים של ספירלות, שנבדלים בהגדרתם המתמטית:
ספירלת פיבונאצ'י היא ספירלה שמתקבלת מחיבור קשתות של תשעים מעלות (כלומר, כל קשת כזו היא רבע מעגל) שרדיוסיהן שייכים לסדרת פיבונאצ'י.
סדרת פיבונאצ'י היא סדרה של מספרים ששני האיברים הראשונים שלה הם המספר 1, וכל איבר נוסף בה הוא סכום שני המספרים שלפניו:
1,1,2,3,5,8,...
הסדרה נקראת על-שם לאונרדו מפיזה, מתמטיקאי איטלקי בן המאה השתים-עשרה, שהיה ידוע בכינוי "פיבונאצ'י". היא מוזכרת בספרו הראשון, "ספר החשבוניה", שהיה גם הספר שהציג לעולם המערבי את יתרונות השימוש ב"ספרות ההודיות-ערביות" (הספרות מ-0 עד 9, המשמשות אותנו עד היום) ובשיטה העשרונית. לסדרת פיבונאצ'י ישנן תכונות מתמטיות רבות ומעניינות.
איך מודדים את גורם הגידול של ספירלה?
א) משרטטים על הספירלה שני צירים, אחד אופקי (X) ואחד אנכי (Y), שנפגשים בנקודת הראשית של הספירלה.
ב) מודדים את המרחק מראשית הצירים לנקודות שבהן הספירלה חותכת את הצירים. כך נקבל את רדיוס הספירלה בכל רבע סיבוב שלה.
ג) מחשבים את היחס בין שני רדיוסים עוקבים (למשל, המרחק מהראשית של חיתוך מסוים עם ציר ה-Y שציירנו חלקי המרחק מהראשית של החיתוך הקודם עם ציר ה-X).
כדי לקבל תוצאה כמה שיותר מדויקת, כדאי למדוד כמה רדיוסים גדולים יחסית (שבהם שגיאת המדידה שלנו תהיה קטנה לעומת המרחק הנמדד) ולחשב את הממוצע שלהם."