אלברט איינשטיין

אלברט איינשטיין נולד בגרמניה לפני 140 שנה לבני הזוג הרמן ופאולינה אינשטיין. אמו היתה מוסיקאית ונגנית פסנתר וכבר בגיל צעיר לימדה אותו לנגן בכינור והנגינה ליוותה אותו כל חייו. אביו, שהיה בעל מפעל אלקטרוכימי, הציג לבנו את המצפן לראשונה כשהיה בן חמש. המצפן סקרן את אינשטיין וגרם לו להתעניין במדע ובחוקי הטבע ובהמשך חייו הבוגרים לפנות למחקר.

על עבודתו איינשטיין אמר: "עבודתי המדעית מונעת על ידי הכמיהה שאין לעמוד בפניה, הכמיהה להבין את סודות הטבע, ולא על ידי שום רגש אחר. אהבת הצדק והשאיפה שלי לתרום לשיפור תנאי האנוש הן לחלוטין בלתי תלויות בשאיפות המדעיות שלי". (מתוך: "כמו שאינשטיין אמר", ליקוט ועריכה אליס קלפרייס).

בשנת 1921, כשהיה בן 42, אינשטיין זכה בפרס נובל על גילוי חוק האפקט הפוטואלקטרי.

את תורת היחסות הכללית והפרטית פיתח במשך שנים רבות קודם לכן, אך מכיוון שתורת היחסות היא תיאורטית ולא ניסויית, וכן מסיבות אנטישמיות, אינשטיין לא קיבל את ההכרה הראויה על הישגים אלה. המחאה בקהילה המדעית היתה גדולה מאוד, משום שהיה ברור שאלברט איינשטיין הוא מהפיזיקאים הגדולים בעולם. על מנת שבכל זאת יקבל את המגיע לו, הציע אחד מחברי הוועדה שתמכו בו ובגדולת גילוייו, להעניק לו את פרס הנובל על חוק האפקט הפוטואלקטרי.

אינשטיין, שהיה מודע להתפתחויות הללו, לא ראה בפרס הנובל שקיבל הישג משמעותי, וכאשר הוזמן להרצות בפני מלך שוודיה בחר לדבר דווקא על תורת היחסות.

כשמדינת ישראל הייתה רק בת 4, דוד בן גוריון הציע לאלברט איינשטיין להיות נשיאה השני של המדינה הצעירה. בן גוריון מצא את איינשטיין מתאים לתפקיד מכיוון שכנשיא המדינה, שמייצג את ישראל, הוא ראה באינשטיין את "האישיות היהודית הגדולה ביותר שניתן למצוא על כדור הארץ". איינשטיין סירב בנימוס בטענה כי הוא מעדיף להשקיע את זמנו במדע וכי אין לו את הניסיון הדרוש  להיות נשיא ופוליטיקאי.

הציטוטים נלקחו מהספר "כמו שאיינשטיין אמר" שליקטה וערכה אליס קלפרייס.