מאחורי הקלעים...

אלברט איינשטיין נולד בגרמניה לפני 140 שנים. להוריו קראו הרמן ופאולינה. אמו הייתה נגנית פסנתר ואביו היה בעל מפעל אלקטרוכימי. כבר בגיל צעיר אמו לימדה אותו לנגן בכינור, הנגינה בכינור ליוותה אותו למשך כל חייו.

בגיל חמש, אביו הציג לו מצפן. המצפן מצביע תמיד לכיוון צפון, לא משנה כיצד מחזיקים אותו ולאיזה כיוון. המצפן כל כך סקרן אותו שהוא גרם לו להתעניין במדע ובחוקי הטבע, חוקים שמשכו אותו להמשיך במחקר כל חייו.

על עבודתו אמר איינשטיין "עבודתי המדעית מונעת על ידי הכמיהה שאין לעמוד בפניה להבין את סודות הטבע, ולא על ידי שום רגש אחר. אהבת הצדק שלי ושאיפתי לתרום לשיפור תנאי אנוש הן בלתי תלויות לחלוטין בשאיפות המדעיות שלי".

בשנת 1922, כשאיינשטיין היה בן 42, הוא זכה בפרס נובל על האפקט הפוטואלקטרי.

הוא פיתח את תורת היחסות הכללית והפרטית במשך שנים רבות לפני כן, אך מכיוון שתורת היחסית היא מאוד תיאורטית ולא ניסויית, וגם מסיבות אנטישמיות, איינשטיין לא קיבל את הפרס מוקדם יותר. נוצרה מחאה בעולם המדעי כי היה ברור שאלברט איינשטיין הוא מהפיזיקאים הגדולים בעולם. כדי להצליח לתת לאיינשטיין את הפרס, אחד מחברי הוועדה, שהיה בעד איינשטיין, הציע לתת את הפרס על חוק האפקט הפוטואלקטרי וכך איינשטיין סוף סוף זכה בפרס שהגיע לו. כשהיה צריך לתת את הרצאת הנובל בפני מלך שוודיה, איינשטיין בחר להרצות דווקא על תורת היחסות! בגלל סיבות אלו איינשטיין לא החשיב את פרס הנובל שלו כהישג משמעותי.

כשמדינת ישראל הייתה בת 4, דוד בן גוריון הציע לאלברט איינשטיין להיות נשיאה השני של המדינה הצעירה. בן גוריון מצא את איינשטיין מתאים לתפקיד מכיוון שנשיא המדינה מייצג את מדינת ישראל. הוא חיפש את "האישיות היהודית הגדולה ביותר שניתן למצוא על כדור הארץ". איינשטיין סירב בנימוס בטענה כי הוא מעדיף להשקיע את זמנו במדע וכי אין לו את הניסיון הדרוש להיות נשיא ופוליטיקאי.

הציטוטים נלקחו מהספר "כמו שאיינשטיין אמר" שליקטה וערכה אליס קלפרייס.