מנגנונים של עמידות גידולים סרטניים לתרופות אנטי-אנגיוגניות

תחום ההרצאה: תרופות אנטי סרטניות

המרצה: הדוקטורנטית עדי קרש בלומן - המכון למדעי התרופה, בית הספר לרוקחות

אחת הבעיות המרכזיות המעסיקות את הרופאים, החוקרים והפציינטים כאחד היא עמידות לתרופות אנטי סרטניות.

אנגיוגנזה היא היווצרות כלי דם חדשים מתוך כלי די קיימים. כדי שיוכל להתפתח, הגידול הסרטני צריך לנשום ולאכול ולצורך כך מקבל גם את החמצן וגם את הנוטריינטים שהם המזון שלו, דרך הדם. ככל שהגידול גדל ומתפתח כך גם עולה צריכת החמצן והנוטריינטים שלו ולצורך כך הוא מפריש חומרים שמעודדים יצירה של כלי דם חדשים שיוכלו לתמוך בדרישה ההולכת וגוברת הזו. בתחילת שנות ה-70 הוצגה גישה חדשה ומהפכנית: טיפול בסרטן על ידי פגיעה באספקת הדם לגידול הסרטני. עם זאת, למרות התוצאות הקדם קליניות המבטיחות בניסויים שנעשו בבעלי חיים, הפעילות האנטי סרטנית שנצפתה בחולי סרטן היתה מוגבלת בלבד והטיפול הופך פחות אפקטיבי עם הזמן. 

אחד ההסברים המקובלים לפעילות הזו היא שהגידול מפריש אותות מוגברים המעודדים יצירת תהליכים שעוקפים את הפעילות התרופתית וממשיכים את הפעילות הסרטנית ללא הפרעה. 

אנחנו מציעים מנגנון חדש שיכול לתת הסבר לתופעה הזו. בטיפול האנטי-אנגיוגני, הגידול נמצא בעקה של חמצן ונוטריינטים המאיצים את המוות הסרטני בתהליך שנקרא "נקרוזיס" כך שהגידול הולך ומתכווץ. עקרונית המוות הזה של התא הסרטני נחשב תגובה חיובית לטיפול, אולם בפועל מדובר בחרב פיפיות; התאים המתים משחררים את תכולת התא שלהם וגורמים לתגובה דלקתית ולאנגיוגנזה כפי שאנו ואחרים הצלחנו להוכיח. כלומר החומרים המופרשים מתאים הנמצאים במצב עקה של הרעבה ורמות חמצן ירודות, מהווים גורם ישיר לעידוד אנגיוגנזה ותורמים ל"עמידות" לטיפול התרופתי האנטי-אנגיוגני לאורך זמן. 

המטרה שלנו היא לפתח ננו חלקיק שיוכל להכיל גם את התרופה האנטי אנגיוגנית וגם תרופה שנוגדת את החומרים המופרשים שהצלחנו לזהות במחקר שלנו וכך בשלב הראשון תופרש התרופה האנטי-סרטנית וכשהתאים מתחילים למות תופרש תרופה שתנגוד את החומרים המופרשים ותמנע את התחדשות הגידול.