ד"ר עודד לוונהיים - המחלקה ליחסים בינלאומיים, הפקולטה למדעי החברה
הרצאה זו סוקרת את התהליך ההיסטורי בו מדינות ריבוניות הפכו להיות השחקנים היחידים המורשים להפעיל כוח במערכת הבינלאומית בעוד שעד לפני כמה מאות שנים ספורות היו במערכת הבינלאומית שחקנים רבים שהפעילו כוח בדרגות כאלה ואחרות של לגיטימציה, כמו למשל קציני ים חופשיים, שכירי חרב, בריגאנדים ובנדיטים (שודדים), ופיראטים, כיום רק למדינות מוקנה הזכות הלגיטימית להפעיל כוח במערכת הבינלאומית. כל מי שמפעיל כוח שלא ברשות המדינה נקרא פושע, טרוריסט, וכדומה. כיצד קרה השינוי המעניין הזה, שבמהלכו המדינה הפכה להיות בעלת המונופול על הפעלת כוח צבאי במערכת הבינלאומית? כיצד השפיע שינוי זה על ההבנה של אלימות המופעלת על ידי שחקנים לא-מדינתיים, ועל התגובה שמדינות נוקטות כלפי שחקנים כאלה כיום? מדוע בעבר מדינות יכלו לשתף פעולה באופן גלוי ורשמי עם פירטים או שכירי חרב, ואילו היום רובן אינן עושות זאת יותר, מנסות להסתיר שיתוף פעולה כזה אם קיים או מוצאות תירוצים מעניינים לקיומו?
דרך הסיפור של הפירטים, שכירי החרב, ומפעילי האלימות הלא-מדינתיים, הפרטיים, האחרים, אפשר לעמוד על שינויים יסודיים בפוליטיקה הבינלאומית שאירעו בארבע מאות השנים האחרונות ולהבין טוב יותר את המשמעות של איומים כמו טרור או פשע מאורגן בימינו.